אימפרוביזציה מוזיקלית והשפעתה הרב מימדית על חוסן נפשי

"האימפרוביזציה היא צורה של תרגול לחופש היצירתי. זהו מקום בו ניתן להקפיץ את הדמיון ללא כל הגבלה."

/ דיוויד וולטון, סופר מד"ב

ל"חוסן" צורות שונות ורבות. אחת הדרכים להבין חוסן,

היא לחשוב על ציר דו סיטרי שנמצא במרכז הגוף שלנו.

נקרא לו: בהירות עצמית - הבהרה עצמית.

ככל שאני מודע ומבין את עצמי, מחובר למה שקורה בתוכי,

החלל הפנימי שלי הולך וגדל ואיתו גדלה הבהירות העצמי שלי.

ככל שבהיר לי יותר מבפנים, כך גדלה יכולת ההבהרה העצמית שלי:

אני יכול לפעול מתוך יישוב דעת, שיקול דעת, בצורה ברורה.

אם נעבוד על הציר הזה נפתח את יכולתנו לבטא את עצמנו בעולם,

ונרגיש שלמים יותר עם מה שאנחנו אומרים ועושים.

אבל...

החלל הפנימי שלנו

ויכולתנו להיות נוכחים בעולם

גדלים ומאירים

רק אם אנחנו דואגים

לטפח אותם.

אם נחשוב על החוסן האישי שלנו דרך בהירות והבהרה עצמית,

נמצא שיש מצבים בחיים, שאנחנו הגבנו/מגיבים ממקום לא מחובר, מנותק,

ממה שהרגשנו, מ-איך שרצינו לפעול. נשקע בשחזורי שחזורים

לגבי מה עשינו לא טוב, איך פספסנו.

לפעמים נתנתק מההווה רק כדי לחשוב ולתכנן את הפעם הבאה.

תחשבו על הפעמים בהם הרגשתם מאוכזבים מעצמכם כי

"לא אמרתי ש..." "נשארתי בשקט ולא הגבתי..." "נגמרו לי המילים..."

"ווי איך נתתי לעצמי להתפרק ככה ..." ו "די, נמאס לי להתפרץ במצבים כאלו".

אז מה לאימפרוביזציה מוזיקלית בטיפול רגשי ולחוסן נפשי

ואיך זה קשור בכלל לציר בהירות עצמית-הבהרה עצמית ???

האימפרוביזציה המוזיקלית בטיפול הרגשי היא כל כך מיוחדת ורבת משמעות,

מכיוון שהיא לוקחת את המטופלים (בין השאר!!!)

בדיוק לציר הבהירות עצמית-הבהרה עצמית המטפח את החוסן הנפשי.

אימפרוביזציה מוזיקלית היא אחד מהכלים היעילים ביותר בתרפיה במוזיקה.

כלי טיפולי ייחודי, שבכל פעם שמופיע בטיפול הוא מהווה נכס עבור המטופל. נכס טיפולי.

האם ידעתם?

בעברית "לאלתר" - מלשון אל (לא) תור (תיור/טיול - "לתור את הארץ").

המשמעות - אין לנו דרך קבועה וידועה מראש, אין מסלול ונתיב. רק זה שאנחנו ניצור.

באנגלית המשמעות של improvisation - אימ (אין) פרובידי (חיזוי, ניבוי).

במהות, זו בדיוק הצורה ההפוכה משיר או מנגינה כתובה.

אין מילים, אין טקסט, יש שתי נפשות שפועלות יחד זו לצד זו

ומכוונים להפקה משותפת של סיפור בצלילים.

אפשר לאלתר עם הקול.

אפשר לאלתר מוזיקה עם כל מה שנמצא בחדר.

אפשר לאלתר כמה שניות או סשן שלם.

(דרך אגב... זה ממש בסדר להמציא מילים....)

בואו נדגיש דבר חשוב:

אנחנו עושים זום-אין לאימפרוביזציה מוזיקלית בטיפול.

רוב האלתורים הם עניין של דקות ספורות. זהו עוד שדה להתייחסות

בתוך העבודה הטיפולית שלנו, שהיא נרחבת וכוללת שדות שלמים של התייחסות,

שמכוונת לעבודה פנימית של המטופלים.

בסשן טיפולי אנחנו נתייחס בדרכים שונות לאיך שהאדם פועל מבפנים (בהירות עצמית)

ואיך האדם מבטא את עצמו (הבהרה עצמית).

אבל, אם מגיעים בטיפול הרגשי לאימפרוביזציה מוזיקלית,

(ואם אתן מטפלות בתנועה, אמנות, דרמה - אז גם אלתור קיים גם אצלכן)

הנגינה המשותפת פועלת כמו קסם על הגוף, על המוח ועל הנפש:

המטופל שמאלתר "שוכח את עצמו" לכמה רגעים

ומשתחרר מאחיזות קודמות שיש בתוכו

כי המיקוד עובר לצלילים שמופקים באותו הרגע,

לניגון המשותף, למגע בכלי.

הגוף המנגן קבוע בד"כ במקום, מה ששומר על יציבות גופנית. פרדוקס של "אתנחתא פעילה" במרחב. "שחרור מחושב" שמאפשר לנו

לדלות מתוך הבאר של עצמנו רוח של יצירה שאנחנו מבטאים בעולם.

התנועה הרגשית של המטופל בזמן אימפרוביזציה עובדת

הלוך ושוב, פנימה והחוצה. על ציר הבהירות העצמית שמתבונן לתוך העצמי,

מתחבר למה שנמצא שם בפנים ודולה אותו, ומעלה אותו כלפי חוץ על ציר

ההבהרה העצמית.

הפעילות המוחית בעקבות הנגינה היא הרבה יותר ממה שרואים על פני השטח:

התגובות הרגשיות בד"כ חיוביות (הנאה, שמחה, חופש, שחרור והרפיה).

"תגובה רגשית חיובית" משמעה תגובה מועילה למטופל.ת,

שיכולה להיות גם התחברות עמוקה, געגוע שעולה, פחד מבוקר, בהלה ממותנת.

גם כעס ועצב יכולים לעלות, והכל מוגן על ידי המוזיקה המאולתרת,

ומעובד באופן לא מילולי בגוף ובנפש.

כל חוויה רגשית היא מבורכת ותזכה לקבלה בלב פתוח.

ישנה קישוריות גבוהה בין החלקים העמוקים במוח (מערכת לימבית למשל)

לבין החלקים הגבוהים (קורטקס על כל איזוריו).

האיזורים הפרונטליים של הקורטקס פועלים ביעילות.

המטופל.ת יחוו הרבה רגעים של סנכרון מצד המטפל -

ותחושת סנכרון מקדמת הפרשת הורמוני קירבה וחיבה.

נוסיף לזה עוד תבלין חשוב - נוצרת במוח תגובה כימית של חוויה מתגמלת של הצלחה.

עכשיו אפשר לדבר על מימד נוסף שמחובר לחוסן ולציר בהירות עצמית-הבהרה עצמית:

המימד הבין-אישי.

כשאנחנו פועלים בעולם, גם אם מתוך בהירות עצמית גבוהה

ומידת התחברות גדולה לעצמנו ולערכים שלנו, הפעולה שלנו צריכה להיות מחוברת

באופן חומל ומקבל כלפי הסביבה. כלפי העולם. כלפי האנשים שסביבנו.

ניקח את אותם ילדים שהגיעו לטיפול בגלל שהנוכחות שלהם במצבים מסויימים

מתמוססת, נעלמת, נאלמת, נעצרת, נמנעת.

תחשבו על מטופל, ילד שמתמודד עם פחדים, או, ילדה עם בטחון עצמי נמוך,

שהוריהם מתארים לכם את דמותם כמי שימנעו מלהביע את עמדתם

בכיתה, במפגשים החברתיים, או יימנעו מכל וכל לעשות פעולות

שיכולות להציף את הפחדים.

ציר בהירות -הבהרה עצמית שלהם

חסום, או משובש.

הם זקוקים להרבה התנסויות חיוביות ובונות של מפגשים שלהם עם עצמם ושלהם עם העולם.

הם צריכים לתרגל מעבריות מעצימה ומטפחת

ביחס שלהם אל עצמם (להרחיב את החלל הפנימי שלהם) וביחס שלהם אל העולם (להיות ברורים יותר ויעילים יותר בתגובות שלהם).

האימפרוביזציה עובדת על המעבריות בתוך הציר החסום ויש לה אפקט משחרר.

מכיוון שאין מחוייבות למילים ואין מחוייבות למסגרת מוזיקלית מסויימת,

אבל נוצרות מחוייבות לנוכחות ומחוייבת לשותפות.

הנוכחות והשותפות ליצירה המאולתרת בונות חוויה בין-אישית

חיובית, כי החוויה הנפשית של הנגינה המאולתרת עם המטפל,

היא בד"כ בונה, מחברת, מקרבת את המטופל.ת לעצמם, מכילה ומעצימה.

וכל זה - בלי מילים. רק מנגינה.

האימפרוביזציה היא פיסה קטנה אך משמעותית מתוך הטיפול,

שבו מוקדש זמן ומקום לתת כלים משלימים שהם לחלוטין מילוליים

ומתייחסים לחשיבה עצמית בונה וחיובית, לצד דרכים

לתקשר באופן ברור ומובן יותר מול אנשים.

חוסן נפשי הוא מושג רב מימדי. זה לא מספיק "להיות עמיד" רק בפני עצמי.

חוסן נפשי הוא בין השאר, להחזיק בראש

שבכל פעולה ובכל דיבור שלי

יש לי אחריות שמגיעה מתוך תוכי, אחריות כלפי עצמי,

יש לי אחריות לסדר ולהנגיש את ההתנהגות שלי ואת הדברים שאני אומר.

ויש לי אחריות להיות בתשומת לב שמה שאני עושה ובמיוחד המילים שלי

ישפיעו לטובה על מי שמסביבי,

בתקופות יציבות וחזקות שלנו ובזמנים של מעברים.

הנה שני חבר'ה שחזרו מאימפרוביזציה משותפת שללא ספק

קירבה לבבות. הם חזרו עייפים, אך מרוצים!